ברבור שחור פוגש פוגש ענן וערפל בעולם ה VUCA ... או: מה עוד אפשר להגיד על מנהיגות בעידן הקורונה?

נכתב על-ידי לינור אליאב

מערכה ראשונה

זה תפס אותנו לא מוכנים. ממש ברבור שחור. מווירוס קיקיוני אי שם בסין, התקרבה אלינו המגפה, תחילה באיטיות ולאחר מכן בסערה, והנכיחה את עצמה בחיינו באופן הכי משבש שאפשר. מי חשב על זה? דיברנו בתרגילים שוב ושוב על "לתרחש את המלחמה הבאה ולא הקודמת", האם מישהו תרגל באיזשהו תרגיל התפרצות נגיף בסדרי גודל עולמיים? לא שלא היו סרטים שתיארו את זה, אבל... לא חשבנו על זה בצה"ל, וכמובן שהמציאות עולה על כל דמיון.

"ברבור שחור" - מטאפורה של נאסים טאלב לאירוע בלתי צפוי לחלוטין. טאלב טוען שרוב האירועים המכוננים בהיסטוריה היו בלתי צפויים בשעתם, בעוד שבדיעבד אנו מביטים לאחור ומסבירים אותם באמצעות סיבתיות רציונלית, מתוך אמונה כי היו ניתנים לחיזוי באמצעים הנכונים. טאלב מדגיש כי אירועים מסוימים הם חסרי תקדים לחלוטין ולא ניתן היה להסיקם בשום אופן מתוך אירועי העבר, דוגמאות לכך הם פיגועי 11 בספטמבר או פירוקה של ברית המועצות. האם התפרצות מגפת הקורונה היא ברבור שחור? כמה פעמים שמענו המילה 'הזוי' בימים האחרונים? רובנו מתקשים להאמין למציאות שבה אנו חיים כרגע. אז מה המשמעות של כל זה?

---

ככל שנרבה לתרחש באופן יצירתי את אשר צפוי לנו - מבלי לוותר לעצמנו ולהניח הנחות יסוד מקלות במהלך התרגול (אפשר להודות ביננו לבין עצמנו שכך אנחנו עושים) - כך נוכל להתמודד בהצלחה רבה יותר עם תרחישים מורכבים. תרחוש זה הוא אחת מהדרכים, אך לא היחידה לפיתוח גמישות ארגונית. בספרו אנטי-שביר (Anti-Fragile) טאלב מציע כיצד לבנות מערכות שלא ישברו ואף יתחזקו כאשר יתהווה אירוע שלא ניתן לצפותו. כישלונות, טעויות, אי ודאות, קושי - ולמידה מהם- כולם תורמים לאנטי-שבירות.

---

מערכה שניה

אז מה קורה פה? כולנו מנסים לאחוז במציאות כל הזמן, היא כמו מים- נוזלת מתוך ידינו, משתנה ללא הרף וכמעט שלא ניתנת לאחיזה. מספר החולים מזנק בסדרה הנדסית, חברים ומכרים נכנסים כהרף עין לבידוד, הנחיות חדשות יוצאות ומשתנות כל שעה, ועדיין לא השתלטנו על המצב, ועדיין מספר החולים ממשיך להאמיר. מרגיש כמו ענן אפור שמרחף מלמעלה או אולי כמו נסיעה בתוך ערפל?

"ענן"[1] – הענן הוא מציאות של עמימות קוגניטיבית סביב סוגיה חדשה ולא ידועה. ארגונים ואנשים חווים מציאות עננית כאשר ניגשים למציאות שהם טרם פגשו או להנעת פעולה שטרם נעשתה. העננות, גם אם מטרידה, אינה שלילית. כיוון שההתמודדות עמה עשויה להיות כר הפריצה של חשיבה חדשה ורלוונטית. גם אם בתחילה קשה לייצר רצף לוגי, ככל ששוהים בתוך הענן, הוא מחיל להתעצב ולקבל צורה – עצם השהייה בעמימות מאפשרת לנו את עומק ההבנה של הדברים.

"ערפל" הוא ממלכת אי הודאות. הוא המקום שבו איננו רואים את הדרך ואיננו יודעים מה לעשות, אך עלינו להכריע באופן מיידי. ארגונים מתקשים אל מול אי ודאות ומנסים להימנע ממנו, לעיתים הם מתייחסים אליו כענן- כבעיה לוגית קוגניטיבית שהפתרון לה ליניארי, אך הערפל יתפזר רק אם ניכנס לתוכו ונפעל בתוכו, מתוך אמונה שעצם התהליך הזה ייצר את הידע הנדרש להמשך התנועה.

מציאות הקורונה, אם כן, היא בעלת מאפיינים של "ענן" ו"ערפל" גם יחד. זוהי סוגיה חדשה ולא ידועה, שיש בה היבטים קוגניטיביים ופתירים. אך היא גם חמקמקה ומתנהגת באופן בלתי צפוי ולא ניתן לאחוז בה במלואה. אז מה המשמעות של זה?

---

ככל שצה"ל ייצור אזורים שבהם ניתן לשהות בענן מבלי לפגוע בבהירות העבודה, ככל שנשתמש גם בכלים של שיח פתוח, שאילת שאלות, zoom-out, מיינדפולנס, ולא רק בכלים הידועים לנו – הערכות מצב, הנחיות לביצוע, נהלים ועוד נהלים – יש סיכוי שנייצר בהירות אחרת, פורה ומלמדת. במובן זה, השהייה בבית של חלק מהמשרתים היא מבורכת, היא מאפשרת ליצור, ליזום, ללמוד ולפתח ידע וכלים חדשים שאולי לא מתאפשרים בתוך המציאות הארגונית המעוננת.בנוסף, ככל שנפעל בתוך הערפל, נקבל החלטות "תוך כדי תנועה" ונלמד על השפעתן ביום-יום של כולנו – כך נוכל להתקדם ולראות מעט יותר מן הדרך המחכה לנו מבעד לערפל. על כן, למידה בין יחידות, מפגשי למידה, אומץ בקבלת החלטות וניטור האופן שבו החלטות אלה משפיעות על המציאות- כולן דרכים להתקדם בתוך הערפל.

---

מערכה שלישית

"ההחלטות כל הזמן משתנות", "מגיפה עולמית", "זאת רק שפעת", "מי צריך להיכנס לבידוד?", "מהן ההנחיות לגבי אנשי קבע?", "מיהו 'בלתי חיוני'?" "מהן ההוראות לגבי תחבורה ציבורית?" , "הודעת חירום- עוצר כללי"... מחד- המון שאלות. מאידך- המון מידע! כל אחד הצטרף בשבוע האחרון ל4-5 קבוצות נוספות על אלה שהיו לו. קבוצות הוואטסאפ של כולנו מפוצצות במידע שלא מפסיק לזרום – חלקו משמעותי עבורנו וחלקו ממש לא, חלקו אמין וחלקו מזויף. החשש לא להיות מעודכנים (FIMO) מחבר אותנו למסך ולכל מקור מידע אפשרי בתדירות הגבוהה פי כמה וכמה מהרגיל, אך לא נראה שהדבר מועיל באמת. כל עדכון שקיבלנו – תקף למעט מאוד זמן, עד השינוי הבא. התחושה הכללית היא של VUCA.

VUCA

מושג אשר פותח בצבא ארה"ב ומתאר את המורכבות של העולם בו אנו חיים. המושג מורכב מארבעה מאפיינים של העולם:

· Volatility - תנודתיות; המציאות בה אנו פועלים היא הפכפכה, עלולה להשתנות בין-רגע (במיוחד לרעה) מבלי שתהא לנו אפשרות להיערך כראוי.

· Uncertainty- אי-וודאות; קושי להבין את המצב הנוכחי לאור חוסר במידע, לצד קושי לצפות את ההתהוות העתידית או לסמוך עליה.

· Complexity - מורכבות; למערכת חלקים רבים, הרבה גורמים החלטה, אשר ביניהם יש קשרים רבים ומגוונים, כך שהתהוות בתחום אחד עשויה להשפיע תחום אחר לגמרי.

· Ambiguity - עמימות; המציאות פתוחה ליותר מפירוש אחד או משמעות אחת וקושי להבין לאן אנו מבקשים ללכת וכיצד לעשות זאת.

מי שקורא את המאפיינים הללו וודאי מרגיש הזדהות רבה עם הכתוב, אך מה המשמעות של כל זה?

1. התמודדות אפקטיבית עם עולם מוטרף ומשתנה מצריכה מנהיגות מסוג VUCA:

2. · Vision – התמודדות עם תנודתיות היא באמצעות ראיה בהירה וחזון ארוך טווח, שהינו חשוב ביותר בזמנים סוערים. אנחנו קוראים לזה לעיתים גם End-State -להבהיר לעצמנו – מהי תמונת הסיום של המערכה הנוכחית אל מול הנגיף? וכיצד נגיע אליה?· Understanding – ההתמודדות עם אי-וודאות הינה באמצעות הבנה. כמאמר השיר- "אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים- לא נגיע לארץ חדשה". מפקדים צריכים לעצור ולהתבונן, להקשיב, ללמוד, להבין לעומק כיצד מתפשטת המגיפה וכיצד נכון למנוע אותה, כיצד ניתן לשמור על כשירות ורציפות תפקודית על אף האתגרים שהיא מציבה לנו.· Clarity – ההתמודדות עם המורכבות היא באמצעות בהירות ופשטות, מיקוד האנרגיה וההשקעה במה שחשוב כעת, בניית אמון באמצעות שקיפות תהליכים.· Agility – ההתמודדות עם העמימות הינה באמצעות זריזות ואלסטיות - היכולת לנוע במהירות, לקבל החלטות מהירות, לשנות הרגלים ותכניות, אומץ ליצור וליזום דברים חדשים במהירות ולהתאים את הארגון למצב החדש. האג'יליות היא הבסיס לחוסן ארגוני, ושוב אנו מתחברים למושג ה"אנטי-שבירות".

אפילוג- ובכן מה?

תחושת הבלבול בסיטואציה הנוכחית היא עצומה. אל מול הבלבול, הנטייה של רובנו היא לבקש הנחיות ברורות, או לחילופין: לתת הנחיות ברורות כלפי מטה. כאלה שהן שחור-לבן. המושגים בהם השתמשתי במאמר זה לקוחים מעולם המורכבות ולמעשה מספרים לנו את מה שאנחנו כבר יודעים, אך מתקשים לעיתים לקבל- העולם שלנו הוא לא שחור-לבן. הוא מאוד אפור, מאוד מורכב, מאוד עמום, ועדיין- אנחנו צריכים ויכולים לפעול בתוכו באופן אפקטיבי. בנספח המצורף מיפיתי מספר רעיונות ומחשבות אשר תסייענה למנהיגות אפקטיבית בעת הזו. אך חשוב יותר, בעיני, הלך הרוח העולה מן המסמך, והוא – אימוץ גישה מנהיגותית מעט שונה מזו המוכרת לנו, מנהיגות בעידן קורונה.

נספח - אז מה בכל זאת אפשר וצריך לעשות?